ישיבת ההסדר
בית מדרש וירטואלימכירת חמץהיה שותף

58גלטין המופק מחזיר

הרב בניהו ברונר (כשעה)

להורדת הקובץ לחץ כאן
מאמרים דומים
58גלטין המופק מחזיר
קטגוריה : סוגיות אקטואליות > סוגיות אקטואליות
58גלטין המופק מחזיר
קטגוריה : סוגיות אקטואליות > סוגיות אקטואליות
58גלטין המופק מחזיר
קטגוריה : סוגיות אקטואליות > סוגיות אקטואליות

להורדת הקובץ לחץ כאן

Embed Music - Free Audio -

ב"ה ה' אלול  תשע"ו

ג' לטין המופק מחזיר

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף א

 איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חלב שנתערב בבשר,  יטעמנו נכרי, אם אומר שאין בו טעם חלב או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום, מותר. והוא שלא יהא סופו להשביח. וצריך שלא ידע שסומכין עליו. ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו, משערינן בס'. וכן אם הוא מין במינו, כיון דליכא למיקם אטעמא, משערים בס'.  ( ואין נוהגים עכשיו לסמוך על עו"ג, ומשערין הכל בס') (באגור ותשובת מהר"מ פדואה סימן ע"ט ושאר אחרונים).

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פז סעיף יא

אם העמיד גבינה בעור קיבת כשרה, יש בה טעם בשר, אסורה. ואם לאו, מותרת. אבל המעמיד בעור קיבת נבלה, וטריפה, ובהמה טמאה, אוסר בכל שהוא. הגה: משום דדבר האסור בעצמו, ומעמיד, אפילו באלף לא בטיל (כ"כ ב"י לדעת הרשב"א והר"ן).

בית יוסף יורה דעה סימן צט

א חתיכת נבילה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדרה של היתר יש אומרים שעצמות האיסור מצטרפין עם בשר האיסור להצריך ששים כנגדו וכו'. הכי משמע פרק ג"ה (צח:) גבי הא דמייתי לשיעורי האסורים מזרוע בשלה מן האיל דלמ"ד דשיעורי האיסורים בששים עצמות האיסור מצטרפין לאיסור ועצמות ההיתר מצטרפין להיתר וכתב הר"ן (לה סוע"א) בירושלמי פ"ק דערלה (סוף ה"ג) משמע דאף קליפי איסור מעלים את האיסור ואף לפי גמרא דילן אפשר לומר כן דלמאן דאמר בששים היינו טעמא דלא מצטרפין עצמות שבזרוע להיתר לפי שהן עצמן אוסרין מפני מוח שבהם ומחמת רכותן שיצא מהם לחות אבל עצמות יבשים וקליפים שאינם אוסרים אפשר שאף אותן של איסור מעלין את ההיתר אבל אין דעת הרמב"ן (בחי' צח: בהשמטות) כן עכ"ל. ורבינו שמשון בפ"ה ממסכת תרומות (מ"ט) הביא דברי הירושלמי וכתב דיש לחלק בין עצמות לקליפין דיש בעצמות לחות יותר ממה שיש בקליפין ואח"כ כתב דלא מסתברא כלל דהא גיד הנשה למאן דאמר (חולין צט:) אין בגידים בנותן טעם אם נתבשל עם הירך מותר ומי עדיפי עצמות יותר מגיד לכך נראה דהא דיליף מזרוע בשלה ומשער בעצמות סימנא בעלמא הוא דאסמכתא היא כדאמרינן בשמעתין דמין במינו מדאורייתא ברובא בטיל. וכתב דבריו הרא"ש בפרק גיד הנשה (סי' ל) וכן פסק הרשב"א ז"ל בתורת הבית (הארוך ב"ד ש"א ו.) דעצמות של איסור מצטרפים עם ההיתר ואצ"ל שעצמות ההיתר מצטרפים עם ההיתר ומ"מ עצמות שיש בהם מוח המוח שבעצמות של איסור אוסר ומצטרף עם האיסור עכ"ל:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צט סעיף א

 חתיכת נבלה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדירת היתר, עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל האיסור, ואצ"ל שעצמות ההיתר מצטרפין עם ההיתר, אבל המוח שבעצמות איסור מצטרף עם האיסור. וגוף הקדירה אינה מצטרפת, לא עם האיסור ולא עם ההיתר. הגה: ויש מחמירים שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר לבטל (הגהה אחת בש"ד בשם א"ז) ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין,  כי כן עיקר.

ש"ך יורה דעה סימן צט ס"ק ב

ויש מחמירים שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר לבטל - וגם לא לאיסור אבל עצמות ההיתר מצטרפים להיתר

פרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן צט ס"ק ב

(ב) ויש מחמירים. עש"ך. בט"ז הארכנו וכאן אבאר בקוצר. הנה יש ד' דעות, י"א בטור דאיסור לאיסור והיתר להיתר כמשמעות גמרא חולין צ"ח ע"ב מר סבר בשר ועצם בהדי בשר ועצם וקיי"ל בששים כו'. והרא"ש [פג"ה ס"ל] ור"ש [תרומות פ"ה מ"ט] דאיסור מצטרפין להיתר. ודעת ר' ירוחם [נט"ו אות כט] בשם הר' אברהם בן אסמעא'ל דהיתר אין מצטרפין באינו מינו, ודעת האור זרוע [פסקי ע"ז פ"ה סי' רעז] הובא בהגהות ש"ד [סי' נה סק"ב] דאיסור לא לאיסור ולא להיתר. והר"ב שכתב ויש מחמירין באין הפסד כאור זרוע, אבל לצרף האיסור לאיסור כי"א אפילו באין הפסד לא החמיר, מדכתב שאין לצרף איסור להיתר משמע גם לא לאיסור וזה דעת א"ז. (ומה שכתב הש"ך אות א' וכן דעת או"ה בשם א"ז צ"ע ועב"ח). ומ"מ טעמא דא"ז לא ידענא כיון דהיתר מצטרפין להיתר, דאיסור אמאי אין מצטרפין להיתר כיון דאין מצטרפין לאיסור, ואולי משום שלא יבוא לטעות באם בישל הנבילה תחילה:

שו"ת ציץ אליעזר חלק ד תשובה בפתיחה – הרב אברמסקי

אמנם להלכה דעתי נוטה כדעת המתירים מטעם שהעצמות אינן בכלל נבלה טרפה וטמאה לענין איסור כשם שאינן בכלל נבלה לענין טומאה.

אמנם כן להלכה לא נראה בזה איסור, אבל למעשה יש להתישב אם לא יכשלו על ידי הוראת היתר בדבר זה, אלא התועים והמתעים את אחרים באמרם שדיני התורה מקבלים שינוי כפי חפץ הרבנים ומורי הוראה בישראל.

הלא הדזשעלטין בגלל שלא עמדו על מהותו ומחסרון ידיעה את אופן עשייתו, היה מקובל עד עתה בפי כל כדבר האסור, יען וביען שהדבר היה גלוי וידוע, שבעיקרו הוא בא מעצמות נבלה וטרפה, ומחסרון ידיעה יש שהוסיפו עוד ואמרו שעצם החומר של הדזשעלטין הוא בשר המח שבעצמות. ואין זה פחד שוא אם נחשוש שהוראת היתר בדזשעלטין תחזק את הדעה המשובשת הנפוצה כל כך בדורנו בזדון ובשגגה שהאיסור וההיתר הוא בידי הרבנים כחומר ביד היוצר. ועל כגון זה נאמר ביומא (דף מ' ע"א) אל תתנו מקום לצדוקים לרדות שיאמרו לפי רצונם הם עושים הכל (רש"י שם), וזה לשון רבינו חננאל במסכת שבת (דף קל"ט ע"א) ומהא שמעינן שאפילו דברים המותרים כגון אלו וכדומה להן המסורין לעם הארץ אין אדם רשאי להורות להן להיתר אלא יחמיר עליהן לאיסור. יחזקאל אברמסקי.

רא"ש מסכת ברכות פרק ו סימן לה

 י"א שהמוש"ק הוא זיעת חיה ונכון יותר שחיה ידועה היא שיש לה חטוטרת בצוארה ומתקבץ שם תחלה כעין דם ואחר כך חוזר ונעשה מוש"ק והר"ז +רמ"ה+ הלוי ז"ל היה אוסר לאכלו מפני חשש דם וה"ר יונה ז"ל פי' דאפשר ליתן בו טעם להתיר ולומר דפירשא בעלמא הוא אף על פי שמתחלה היה דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלינן שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור ואף על גב שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר הנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינינן ליה ומותר הכא נמי אף על פי שמתחלה היה דם כיון דיצא מתורת דם בתר השתא אזלינן ואף על פי שנותן טעם לשבח בתבשיל ונראה דהא אפילו ראייתו צריכה ראיה:

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן יא

ה) ולכאורה יש להוסיף עוד נימוק להתיר בנ"ד, הואיל ובתהליך התוצרת של הג'לאטין מן העור והעצמות לאחר שנתייבשו היטב בשמש, במשך כמה חדשים, מערבים בהם מלחים כימיים וטוחנים אותם הדק היטב עד שנהפך הכל לאבק דק, ופנים חדשות באו לכאן עם התרכובת שבהם, יש לדמות דבר זה למ"ש רבינו יונה (הובא בהרא"ש פרק כיצד מברכין סי' לה), שהמוסק הניקח מתוך חיה ידועה שיש לה חטוטרת בצוארה, ומתקבץ לשם תחלה כעין דם, ואח"כ נעשה מוסק שיש בו ריח טוב ונותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות, יש טעם להתירו באכילה, משום, דפירשא בעלמא הוא, ואף על פי שמתחלה היה דם, אין לחוש לכך, דבתר השתא אזלינן, שהרי הדבש שנפלה לתוכו חתיכת איסור אף על פי שנימוחה בתוך הדבש, כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר שנופל לתוכו דבש, כדין דבש דיינינן ליה ומותר, וה"נ אף על פי שמתחלה היה דם, כיון שיצא מתורת דם, בתר השתא אזלינן, הילכך אף על פי שנותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות מותר. ע"כ. ודון מינה ואוקי באתרין.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ד תשובה בפתיחה

דבר ברור הוא אשר הדזשעלטין הנעשה מעצמות אינו יצירה חדשה שנשתנתה מחומר הראשון אל חומר חדש לגמרי על ידי אמצעים כימיים. דזשעלטין הוא אותו חומר עצמו שישנו בעצמות בעיקרן. וכל האמצעים הכימיים שמשתמשים בהם בתעשיית הדזשעלטין, אינם באים אלא להפריד שאר חמרים שישנם בעצמות מחומר הדזשעלטין, שלא יפסדוהו או שלא יגרעו את סיבו /טיבו/.

וממילא אין כאן מקום למשא ומתן בהיתר הדזשעלטין הנעשה מעצמות נבלות וטרפות על פי דברי רבנו יונה /בדבש/ שנפל בו חתיכה של איסור (העתיקו הרא"ש בפרק כיצד מברכין סימן ל"ה)

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פז סעיף י

 עור הקיבה, לפעמים מולחים אותו ומייבשין אותו, ונעשה כעץ, וממלאים אותו חלב, מותר; דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא, ואין בו לחלוחית בשר (ב"י בשם שבולי לקט).

ש"ך יורה דעה סימן פז ס"ק לג

לג (פמ"ג) עור הקיבה לפעמים כו' - וה"ה שאר בני מעיים כשמייבשים אותן עד שנעשו כעץ ומ"מ נראה דלכתחלה אין לעשות כן:

פתחי תשובה יורה דעה סימן פז ס"ק יט

עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן ר"ז דזה דוקא היכא דליכא ס' אבל באיכא ס' וליכא חשש רק מדין אין מבטלין איסור לכתחלה מותר להעמיד בו לכתחלה

 

שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - יורה דעה סימן כו

ואומר אני אם מטעם שנתייבש ולכן רצו המתירין לדמותו לעור הקיבה המובא בש"ע י"ד סימן פ"ז סוף סעיף יו"ד בהג"ה וכבוד הרב הנ"ל הביא דברי הש"ך ס"ק ל"ג שכתב דלכתחלה אין לעשות כן. ואני אומר שאפילו בדיעבד אין לדמות לשם דשם עור הקיבה היתר הוא ואימתי יחול עליו האיסור בהצטרפו עם החלב וכשנתייבש מקודם לא נשאר בו טעם לאסור החלב ולא חל עליו שם בשר בחלב. אבל שלפוחית הנ"ל של דג טמא הוא והוא אסור מן התורה וכבר חל עליו שם איסור ואינו נפקע ממנו על ידי שנתייבש עד שיתייבש שלא יהיה ראוי לכלב

שו"ת הר צבי יורה דעה סימן פג

המורם מכל הנ"ל, שאם האבק שנתייבש הוא נפסל מאכילת אדם בלבד, זה תלוי במחלוקת הפוסקים, להש"ך מותר, ולדעת הנודע ביהודה אסור, אולם אם הוא נפסל גם מאכילת כלב, לדברי הכל פקע ממנו שם האיסור אעפ"י שנפסל אחר שכבר חל עליו האיסור, כמבואר שם בנוב"י, עיין שם. ואבק זה אפשר דנפסל גם מאכילת כלב ושום בעל חי לא יאכלנו ופקע ממנו שם האיסור וא"כ אין לאסור התערובות ואת זה צריך כת"ר לברר, אולי יעשה זה ע"י בקי באומנות החעמיא /הכימיה/, או על ידי רופא מומחה שיהיה בקי לשער אם זה נפסל גם מאכילת כל בע"ח או לא. ועד שיברר כת"ר אין להורות היתר בדבר זה, אבל לצאת במחאה בדבר שהרבים כבר הורגלו ולא ישמעו אינו כדאי מכמה טעמים.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן כג

אבל יש לדון מטעם אחר לפ"מ שאמר כתר"ה דנעשו אינם ראוים לאכילה, שלכן אף שמצד הבשר עצמו אם נעשה אינו ראוי לאכילה והוא בשר איסור לא היינו מתירין, משום דאולי כיון שמה שנפסל מאכילה הוא מצד הכנתם בזה לאוכל יותר טוב כשהדזעלאטין לא נבטל משם אוכל ואסור עתה כשהוא ראוי וטוב לאכילה, ויש קצת לדמות זה לפגם בתחלה וסופו להשביח שאסור

שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן ה

לו) ועוד י"ל בכ"ז, מטעם שכתב החוו"ד אף לשיטתו, ליישב מה דקשה מחמץ שאסור בפת שעיפשה (בפ' אלו עוברין) אף שנפסל מאוכל אדם, דהוא מטעם דראוי לחמץ בו עיסות אחרות, וכל שעדיין ראוי לאוכל, או לתקן בו אוכלים אחרים, ועומד לכך אסור מדאו', ומה"ט שמרים שחימצו עיסה אסורה, אף דשמרים אינן ראוים לאכילה, כיון שעומדים לכך


הרב בניהו ברונר, שיעורי תורה בצפת, שיעורים לשמיעה, מחשבת ישראל, אקטואליה, יהדות. צפת, שיעורים בצפת

משרדים: רחוב חת"ם סופר 50,ת.ד 4.3.4 העיר העתיקה, צפת. מיקוד 13204

  04-6924646     04-6924647    office@tsfat.org.il


סיורים בצפת  | בר מצווה  | תרמת  | תרומות ברשת
בנייה ועיצוב ע''י תרמת