ישיבת ההסדר
בית מדרש וירטואלימכירת חמץהיה שותף

63נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה

הרב בניהו ברונר (כשעה)

להורדת הקובץ לחץ כאן
מאמרים דומים
63נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה
קטגוריה : סוגיות אקטואליות > סוגיות אקטואליות
63נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה
קטגוריה : סוגיות אקטואליות > סוגיות אקטואליות
63נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה
קטגוריה : סוגיות אקטואליות > סוגיות אקטואליות

להורדת הקובץ לחץ כאן

Listen Music - Download Audio -

ב"ה כ"ה תשרי תשע"ז

נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה 

לפי החלטת ועדת המורשת העולמית של הארגון, ישראל פוגעת במקומות הקדושים בירושלים. גם הפעם, כמו בהחלטה שהתקבלה לפני שבועיים, לא הוזכר הקשר של היהודים להר הבית - אך הוזכר קשר המוסלמים לאל-אקצא

 

נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה (לטינית Nostra Aetate - "בזמננו אנו" או "בעתותינו") הוא שמה המקובל של ה"הצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא־נוצריות" (Declaratio de Ecclesiae habitudine ad religiones non-Christianas), ומקורו בשתי המילים הראשונות של המסמך. ההצהרה הוקראה על ידי האפיפיור פאולוס השישי ב-28 באוקטובר 1965, עם סיומה של ועידת הוותיקן השנייה.

הכנה לקראת כינוס הוועידה הטיל האפיפיור על הקרדינל הישועי הגרמני אוגוסטין באה, ראש "המועצה לקידום האחדות הנוצרית" של הקוריה הרומאיתבוותיקן, את ניסוח המסמך בנוגע ליהודים. באה החל במלאכה בעזרת קבוצת עבודה ממשרדו, בחודש יולי 1960, וסיים אותה לאחר 14 חודשים בנובמבר1961, היינו כשנה לפני כינוס הוועידה. המסמך שניסח הסיר מהעם היהודי את אשמת צליבת ישו, והודה כי לאנטישמיות הדתית היה חלק לא מבוטל באסונות שהתרגשו על העם היהודי. המסמך הסתמך גם על החלטת ועידה אקומנית קודמת, ועידת טרנטו מהמאה ה-16, אשר פורסמה ב-30 בספטמבר 1566.

ניסוח יחס הכנסייה אל היהודים ואל היהדות, התאפיין במחלוקת רבה ביחס לניסוח עמדותיה כלפי הדתות האחרות. שש טיוטות נערכו בעניין זה, והמסמך זכה לשם "המסמך היהודי" או "המסמך בעניינם של היהודים" (Decretum de Judaeis). בסופו של דבר, רק חלק מהמסמך היהודי אומץ, והוא היה לסעיף 4 של הנוסטרה אטאטה.

סעיף 4 לנוסטרה אטאטה עומד על הרקע המשותף לנצרות וליהדות:

 

"ישועת הכנסייה מתוארת מראש באורח מסתורי ביציאתו של עם האלוהים הנבחר מארץ העבדות. על כן הכנסייה איננה יכולה לשכוח שהיא קיבלה את ההתגלות של הברית הישנה באמצעות אותו עם, אשר אלוהים ברחמיו הרבים כרת עמו את הברית הקדומה. כן גם לא תשכח שהיא ניזונה מאותו עץ הזית הטוב שעליו הורכבו ענפי זית הבר של הגויים (האיגרת אל הרומאים, 11, 24-17)."[1]

 
 

הוא ממשיך ומציין את מקורה של הנצרות ביהדות, בקובעו כי השליחים ורבים מתלמידיו הראשונים של ישו יצאו מקרב העם היהודי. אולם החידוש העיקרי ביחס הכנסייה הקתולית אל היהודים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בנוסטרה אטאטה, הוא, כי הוא דוחה את הרעיון שכל היהודים בזמנו של ישו, וכל היהודים כיום, אחראים למותו של ישו יותר מאשר הנוצרים, ולכן הוא קורא להימנע משנאה, רדיפות וגילויי אנטישמיות כלפי יהודים:

 

"למרות שרשויות היהודים ואלה שהלכו בעקבותיהן דחקו להביא למותו של ישוע, אין להאשים ללא הבחנה את כל היהודים של אותו זמן או את היהודים כיום, בפשעים שבוצעו במהלך ייסורי המשיח. נכון הדבר שהכנסייה היא עמו החדש של האלוהים (novus populus Dei). אף על פי כן, לא ניתן לדבר על היהודים כדחויים או מקוללים, כאילו הדבר נובע מכתבי הקודש. לכן, על הכול להיזהר שמא בשעת הוראה או הטפה של דבר האלוהים יורו משהו שאיננו תואם את האמת של מסר הבשורה או את רוחו של ישוע המשיח. אכן, הכנסייה מגנה כל צורה של רדיפה המכוונת נגד כל אדם. בזכרה את מורשתה המשותפת עם היהודים, ובהיותה מונעת לא על ידי שיקול פוליטי אלא אך ורק על ידי שיקול דתי של חסד נוצרי, הכנסייה מצטערת על כל השנאות, רדיפות וגילויי האנטישמיות שכוונו בזמן כלשהו או ממקור כלשהו כלפי יהודים."

 
 

הנוסטרה אטאטה העיד בעצמו על הרקע לניסוחו במשפט המבוא שלו, כדקלמן:

 

"בעיתותינו, עת בשגרת היום-יום (חלקיו השונים של) המין האנושי קרבים (זה לזה), והקשרים בין העמים השונים הולכים ומתחזקים..."

 
 

אולם אם ניתן לנקוב באירוע אחד שאין בלתו, להנעת התהליך שהחל בעבודה על "המסמך היהודי" בשנת 1960, והסתיים חמש שנים לאחר מכן בקבלתו של הנוסטרה אטאטה, הרי ברי שמדובר בשואה. למעשה, השואה ניערה את הנהגת הכנסייה הקתולית, והכריחה אותה להתעמת עם עברה ועם יחסה אל היהדות והיהודים משך מאות שנים. למרות שהדברים נדונו בעקיפין בעבר, ועידת הוותיקן השנייה הייתה ההזדמנות הראשונה, בוודאי בתקופה המודרנית, בה הכנסייה הקתולית נדרשה באופן מפורש לתרומתה הישירה לאנטישמיות ולסבלו של העם היהודי, אשר הגיעו לשיאם בשואה. מבחינה היסטורית, הדבר התאפשר גם על ידי מינויו של האפיפיור הליברלי יוחנן העשרים ושלושה, אשר החליף ב-1958 את פיוס השנים עשר השנוי במחלוקת, האפיפיור אשר כיהן בעת מלחמת העולם השנייהוהשואה.

כבר ב-1959 הורה יוחנן העשרים ושלושה להשמיט מתפילת למען היהודים של יום שישי הטוב את הדיבור "היהודים הבוגדניים/חסרי האמונה", ובמקום המשפט "Oremus et pro perfidis Judaeis"("הבה נתפלל למען היהודים הבוגדנים/חסרי האמונה") להנהיג את המשפט "Oremus et pro Iudaeis" ("הבה נתפלל למען היהודים").

למרות הוויכוחים הכבדים שאפפו את ניסוחו וקבלתו, הנוסטרה אטאטה היה רק אחד מ-16 מסמכים שונים שהתקבלו במהלך הוועידה האקומנית. הוא הקצר מבין כל ה-16 והוא אינו נושא הד למחלוקת שניצבה ברקע לו. עם זאת, נראה כי הוותיקן לא העריך את מלוא השפעתו ומשמעותו של המסמך בעת קבלתו, במיוחד בכל הנוגע ליחס אל היהודים והיהדות, וכתוצאה מכך ובשלב מאוחר יותר, גם כלפי מדינת ישראל.

בשנת 1965 הוקמו ברומא "השירות הבינלאומי לתיעוד יהודי-נוצרי" (Service International de Documentation Judéo-Chrétienne או SIDIC), שנועד להכשיר את הקרקע ליישום החלטות הוועידה האקומנית תוך בדיקת המצב בשטח. בדיקה זו העלתה פערים מהותיים בין החלטות הוועידה האקומנית לבין המצב בשטח, בו היהודים היו ונותרו "רוצחי האל". "המשרד לקידום האחדות הנוצרית" ברשותו של הקרדינל באה, היה אמור גם הוא לטפל, בין ענייניו האחרים, גם בנושא היהודי. בשנת 1969, במטרה לקדם את הפיוס עם היהדות, הקימו הכנסייה הקתולית ומספר ארגונים יהודים אמריקאים וישראלים את "הוועדה הבינלאומית לקשרים קתולים-יהודים" (International Catholic-Jewish Liaison Committee). הוועדה נפגשה מדי שנה והיו בה חמישה חברים יהודים וחמישה חברים קתולים (המפגשים נמשכים גם כיום).

בשנת 1970, וכפועל יוצא של הנוסטרה אטאטה, שונתה תפילת למען היהודים לחלוטין, ובמקום הנוסח הקודם:

 

"הבה נתפלל למען היהודים, למען יסיר האל הכל יכול את המחסום מליבם, ולמען יוכלו גם הם להכיר בישו אדוננו"...

 
 

התקבל הנוסח החדש, שבו אין התייחסות ליהודים כפרטים. במקום זאת, ישנה בו הכרה ביהודים כקולקטיב, כעם:

 

"הבה נתפלל למען העם היהודי, הראשון לשמוע את דבר האל..."

 
 

בתחילת שנות ה-70 היו מספר יוזמות של ועדות ומועצות קתוליות לאומיות אשר פרסמו הנחיות מקומיות בעניין היחס ליהודים. מסמכים כאלה התפרסמו לדוגמה בהולנד ובצרפת.

ב-22 באוקטובר 1974 הקים האפיפיור פאולוס השישי ועדה אפיפיורית קבועה ליחסים דתיים עם היהודים, ומטרתה הראשונה הייתה לפרסם הנחיות ליישום משמעויותיו של סעיף 4 של הנוסטרה אטאטה. הוועדה השלימה את מלאכתה ב-1 בדצמבר 1974, והמסמך פורסם ב-3 בינואר 1975. ההנחיות גינו כל צורה של אנטישמיות ואפליה, כנוגדות את רוח הנצרות ואת כבוד האדם, והפצירו בנוצרים לרכוש ידע אודות היהדות ומסורתה הדתית, כדי לאפשר קשרים ויחסים טובים בין שתי הדתות. ההנחיות הציעו פעולה בארבע דרכים - דו-שיח, פולחן, הוראה וחינוך, ופעילות חברתית משותפת.

  • דו-שיח - בניגוד לתכונות ה"מונולוג" שאפיינו את יחסי הנוצרים והיהודים בעבר, על הדו-שיח בין הדתות להתאפיין בכבוד הדדי וכבוד כלפי אמונתו והשקפתו של האחר. על הדו-שיח להיות עדין ולהימנע משליחות מיסיונרית שתפגע בכבודם של היהודים. יש להבין את הקשיים העומדים בפני היהודים לקבל את המסתורין שבהתאנשותו של האל, בשל תפיסתם הנשגבת והטהורה של האלוהות.
  • פולחן - יש להעמיק את ההיכרות עם הפולחן והליטורגיה היהודיים, ואת החלק המשותף בתחום זה לשתי הדתות, דוגמת כתבי הקודש, ואגב מאמץ להבין טוב יותר כל דבר בברית הישנה השומר על ערכו העצמי הנצחי, ואשר לא בטל בברית החדשה.
  • הוראה וחינוך - יש להדגיש כי ישו, שליחיו וחלק ניכר מחסידיו הראשונים נולדו כולם לעם היהודי, וכי מה שקרה בדרך הייסורים, החל ממשפטו של ישו ועד צליבתו, אינו אשמתם של כל היהודים שחיו בתקופתו, ובוודאי שאינו אשמתם של אלה החיים כיום. יש להדגיש כי הברית הישנה איננה ספר חוקים יבשים שנמנע מהטפה לערכי אהבת האל והרע, וכי ישו קבע את תורתו החדשה במקרים רבים על-פי הכתוב בברית הישנה. נודעת חשיבות רבה להסברה בכל רמות ההדרכה הנוצריות, בין בספרי הוראת הדת וההיסטוריה, ובין באמצעי התקשורת. יש לעודד מחקר בנושאים יהודיים ובנושא יחסי יהודים ונוצרים, וליסד, ככל הניתן, קתדרות ללימודי יהדות במוסדות קתולים להשכלה גבוהה, תוך עידוד שיתוף פעולה עם מלומדים יהודים.
  • פעילות חברתית משותפת - פעילות משותפת בכל הרמות.

הוועדה המשיכה בפעולות לימוד ומעקב של הנושא, ובשל היותה מודעת לכך שההנחיות החדשות חלחלו באיטיות לדרגים הנמוכים בכנסייה הקתולית, היא פרסמה אנציקליקה בשנת 1985 בעניין "הערות לדרך הנכונה שבה יש להציג את היהודים והיהדות בהטפה ובהוראת עיקרי האמונה הקתולית". מסמך זה שב ועמד על החשיבות שבהוראת היהדות לציבור המאמינים בדרך "נכונה, אובייקטיבית, קפדנית ומדויקת" וכדי "להרחיקם מסכנת האנטישמיות" האנציקליקה שבה וחזרה על העקרונות המרכזיים שבהנחיות משנת 1974, וציינה שיש להציג את העם היהודי באופן אובייקטיבי, גם בהקשרו של האמור בברית החדשה. לשם כך, יש לראות את האמור בכתבי הקודש הנוצריים בהקשרם ההיסטורי. האנציקליקה ציינה כי העם היהודי המשיך והתקיים בגולה, וחידשה בכך שבמסגרתה התייחסה הכנסייה הקתולית לראשונה אל מדינת ישראל:

 

"יש להבין את קיומה של מדינת ישראל וקשריה הפוליטיים לא בפרספקטיבה דתית, אלא ביחס לעקרונות המוסכמים של החוק הבינלאומי. קיומו של עם ישראל, שעה שעמים אחרים נעלמים בלי להשאיר עקבות, היא עובדה היסטורית, ואות שיש לפרשו ככוונת אלוהים."

 
 

שנה לאחר מכן, ב-13 באפריל 1986, ערך האפיפיור יוחנן פאולוס השני את ביקורו ההיסטורי בבית הכנסת הגדול של רומא, ונפגש עם הרב הראשי של רומאאליהו טואף; וב-30  בדצמבר  1993חודשו היחסים הדיפלומטיים בין הכס הקדוש למדינת ישראל, עם חתימת הסכם היסוד בין הכס הקדוש ומדינת ישראל.

ויקרא פרק כד, טו – טז: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ: (ְנֹקֵב שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:

נגד אפיון: "מחוקקנו אסר עלינו לדבר בלעג ובחרפה נגד האלים המקובלים בעמים אחרים, מתוך כבוד לעצם הכינוי אלוהים".

פילון- ידידיה האלכסנדרוני- על המצוות המיוחדות

אבל במידה שהעניק זכויות שוות וחובות שוות לגרים אשר בזו להבל שהגיע אליהם בירושה מאבותיהם ואבי אבותיהם, הוא אוסר עליהם להשתמש בחירופים ובלשון בלתי מרוסנת לגדף את אלה, שאחרים חושבים אותם לאלים. כדי שגם הללו לא יבטאו מתוך רוגז מה שאסור כנגד שהוא הווה באמת.

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קו עמוד ב

 ת"ח כד הוו ישראל במצרים היו ידעי באינון רברבי עלמא דממנן על שאר עמין וכל חד וחד הוה ליה דחלא בלחודוי מנייהו, כיון דאתקשרו בקשרא דמהימנותא וקריב לון קודשא בריך הוא לפולחניה אתפרשו מנייהו וקריבו לגבי מהימנותא עלאה קדישא ובגין כך כתיב איש איש כי יקלל אלהיו ואף על גב דפולחנא נוכראה הוא כיון דאנא פקידת לון ממנא לדברא עלמא מאן דלייט ומבזי לון ונשא חטאו ודאי דהא ברשותי קיימין ואזלי ומדברין בני עלמא, אבל ונוקב שם יי' מות יומת לאו ונשא חטאו כמה לאלין אלא מות יומת, מות בעלמא דין יומת בעלמא דאתי,

דברים פרק י פסוק יז : כי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד:

ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק ו

 ולזה אמר כי אני ה' אלהיכם, וזה ספור למין האדם כולו, ואח"כ אמר הוא אלהי האלהים, ר"ל אלוה המלאכים, ואדוני האדונים, ר"ל אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם,

דברים פרק ד פסוק יט: ּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם

[רבינו] בחיי דברים פרק לא

וזהו שאמר הכתוב: (דברים ד, יט - כ) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", "ואתכם לקח ה'", באר: כי הקדוש ברוך הוא נתנם לחלקם, לא לחלק ישראל, ולכך לא מצינו בכל התורה בשום מקום שיאשים הכתוב את האומות בענין ע"ז כי אם ישראל המיוחדים לחלקו יתעלה, וכן לא מצינו עונש לאומות בעבדם עבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה,

רש"י דברים פרק ד פסוק יט

אשר חלק וגו' לכל העמים - להאיר להם. דבר אחר לאלוהות.

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה א

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.

ירמיהו פרק י, ג : כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד:

ירמיהו פרק י (טו) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ:

ירמיהו פרק טז פסוק יט : יְקֹוָק עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל:

ירמיהו פרק נא פסוק יח: הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ:

ספר שערי אורה - השער השישי - הספירה החמישית

ואחר שידעת זה, התבונן שאמר הנביא: כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יהו"ה אלהינו לעולם ועד (מיכה ד). ואין לך להאמין דברי ריקות של כמה ריקים שאומרים שאין כוח באלהי העמים ואינם נקראים אלהים. אבל יש לך לדעת כי ה' יתברך נתן כוח וממשלה ושבט ביד כל שר ושר משרי האומות לדון ולשפוט את עמו ואת ארצו, ונקרא שם השר 'אלהים' לפי שהוא שר ושופט את בני ארצו. אבל סוף כל השרים, וכל האומות שלהן, באין להיות נדונין בבית דין של יהו"ה הנקרא 'אלהים אמת'. ואם חטאה או סרחה אומתו של שר, אזי לוקה השר על אומתו שבארצו. ודע והאמן כי אין כוח באלהים אחרים, שהם אלהי העמים, אלא אותו הכוח שנתן ה' להם לשפוט ולפרנס את אומותם; אבל אינן יכולין למחוץ ולרפא, להמית ולהחיות, חוץ מהכוח הידוע הנתון להם לבני ארצם וממשלתם. וזהו: כי כל אלהי העמים אלילים. ופירוש אליל הוא כמו בשר אדם מת, לפי מחלוקת החכמים במסכת חולין, מכל צד הוא לשון אליל דבר מת, וזהו: רופאי אליל כולכם (איוב יג, ד) שהוא בשר מת שאין לו רפואה. כך אלהי העמים אין בהם כוח להיטיב ולהרע, זולתי אותו הכוח הקצוב שמוסר להם השם, ואינן יכולין לצאת מאותה השורה. והם כמו כן נדונין כמו שבני ארצם נדונין וכל כוחם וממשלתם אינו אלא אותו הפרס שהם מקבלים משם יהו"ה יתברך שהוא אדון ודיין על כולם. ועתה שמור עיקר זה לכל התורה כולה ותוכל לדעת מהו שם אלהים בכל מקום, או שם אלהים אחרים, כמו שאמר: בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' ויעבדו אלהים אחרים(יהושע כד, ב), לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ, ג):

רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה ב

בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב, והוא שיעבוד כדרכה, וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה,

דברים פרק ו פסוק ד : שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יְקֹוָק אֶחָד:

רש"י דברים פרק ו פסוק ד

(ד) ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

 

זרה, ולמעלה מהן,הן אמונות נקיות מכל עבודה זרה, והן עם כל זה הולכות בדרך אחרת מתורתנו הקדושה.


הרב בניהו ברונר, שיעורי תורה בצפת, שיעורים לשמיעה, מחשבת ישראל, אקטואליה, יהדות. צפת, שיעורים בצפת

משרדים: רחוב חת"ם סופר 50,ת.ד 4.3.4 העיר העתיקה, צפת. מיקוד 13204

  04-6924646     04-6924647    office@tsfat.org.il


סיורים בצפת  | בר מצווה  | תרמת  | תרומות ברשת
בנייה ועיצוב ע''י תרמת